<h1>הבתים — שערי נטילת ידים שער שני</h1>
<h2>דף טו:</h2>
כמה שיעור המים לנטילת ידים רביעית לשל שתי ידים, לר"ם. ורבים מגדולי המפרשים והפוסקים פסקו מרביעית ואילך נוטלין לאחד ואפילו לשנים, מחצי לוג לשלשה ולארבעה, מלוג (וכן) לחמשה ולעשרה ולמאה. וכתב הר"ש בן אדרת בשם רבותיו אם יש רביעית מים בכלי נוטלין מהם לשנים, כיון שפשט אחד ידיו ליטול ואחד יוצק על ידו ובא שני ופשט יד[י]ו למטה הימנו והקלוח יורד על ידו של ראשון, ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אע"פ שפחת שיעור רביעית כשמגיעות על ידו של שני ידיו טהורות מפני שבאין משירי טהרה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ומה שאמרו נוטלין מרביעית לאחד ואפילו לשנים, ביאר הר"ם במים שניים כמו שיתבאר. אחד הנוטל ידו אחת ואחד הנוטל שתי ידיו, אחד ידו של קטן ואחד ידו של גדול, צריך ליטול מרביעית.
נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל דנשאר מידו הרי ידו טמאה כשהיתה, ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחלה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה, בד"א במים ראשונים אבל מים שניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתם, לר"ם. הר"ם לא כתב מים שניים אלא [ב]נוטל ידיו לתרומה, וכן נראה דעת הרי"ף. ורבים מגדולי האחרונים כתבו שאפילו לחולין צריך מים שניים, ונראין דברי הר"ם.
